כל מי שחווה אירוע לבבי יודע כי מדובר בטראומה משותפת לגוף ולנפש.
התרופות החדשות משפרות את מצב גופנו ומצמצמות את הנזק שנגרם ללב. בעוד שהרפואה מטפלת בגוף, מוזנח הטיפול בנפש.
אולם, אנחנו לא יודעים מה הן הסיבות המדויקות שהביאו לאירוע, האם הן גופניות אולי נפשיות? ואולי שילוב של גופנפש.
אם לא נשכיל להתייחס לנפש אנו עלולים לחוות אירוע נוסף.
התגובה הנפשית לאירוע לבבי יכולה להיות התכחשות מוחלטת או מתקפה של פחדים וחרדות בעוצמה שתביא לדיכאון והסתגרות.
באירוע לבבי מתערערת הנפש. המעבר הפתאומי משליטה מלאה בחיים למצב של חוסר אונים, הצורך בהזדקקות לעזרה ואי ידיעה לגבי העתיד הינו בלתי נתפס עבורה ומערער את הביטחון בהמשכיות החיים.
בניגוד להרגשת המוגנות הקיימת בבית החולים, המצב בבית שונה לחלוטין. בבית אני לבדי עם החרדות והפחדים שמציפים אותי בלילות עם האכזבות שמאוחר יותר הופכות לכעס וזעם.
גם לבני המשפחה שאמורים לתמוך אחד בשני אין מושג מה נכון לעשות במצב החדש, גם אצלם עולים פחדים, אכזבות וכעסים אשר בהעדר התייחסות עלולים להתקבע ולהרעיל את היחסים במשפחה.
נפש חרדה מקרינה את פחדיה על הגוף ויוצרת מציאות מזיקה. בין האירוע הראשון לשני הזעקתי את מד"א חמש פעמים בגלל לחץ דם ודופק גבוהים. המדדים התמתנו כאשר האמבולנס הגיע לביתי ולבית החולים הגעתי עם מדדים רגילים לגמרי.
רק מתוך כבוד לעברי הרפואי לא נרשם בגיליון הקבלה כי הסיבה לבואי היא התקף חרדה.
מבלי ריפוי החרדות והדאגות אנו נשארים כבולים להשפעת הזיכרון הטראומתי הצרוב בגוף.
