לחולה ולמשפחתו קשה לקבל את השינוי הפתאומי מאדם בריא וחזק ל"חולה לב" ברמת סיכון גבוהה. הביטחון המובן מאליו שהחיים ימשכו עלפי התכנית מסתיים בפתאומיות.
בשונה ממחלה רגילה שהשפעתה על החולה ניכרת ומאפשרת להכיר ולהתרגל אליה למחלת לב אין סימנים מקדימים, אירוע לבבי קורה בבת אחת ללא הודעה מוקדמת ויכול לקרות בכל מקום ובכל רגע. כל מי שחווה אירוע לב יודע כי הפחד והחרדה מפני אירוע נוסף הופכים להיות בני לוויה קבועים בחייו. דום הלב הראשון שלי התרחש בערב, במשך תקופה ארוכה בעת הדמדומים נתקפתי באי שקט וחרדה והצטרכתי להדליק את האורות ולהפעיל את הטלוויזיה על מנת להירגע.
בתחילה התמודדתי מול החרדה והפחד בעזרת ההכחשה שאני חולה לב. התנהגתי כאילו מדובר באדם אחר. בתוך זמן קצר חזרתי לעבודה מלאה, הסתרתי מחברים ושותפים עסקיים שעברתי אירוע לב והמשכתי את חיי כרגיל.
זה לא הצליח. בהיותי חזק פיזית הצלחתי לכפות על הגוף להמשיך ולפעול כאילו לא עבר טראומה קשה מאד, אבל את הדאגות והחרדות לא הצלחתי להשקיט ,אפילו לא בעזרת ציפרלקס. הקושי להבחין מתי מדובר בהתקף חרדה שיחלוף מעצמו ומתי זה אירוע לב מסוכן גרמו לי שוב ושוב להזמין את נט"ן שפינו אותי לבית החולים הקרוב, רק שם נרגעתי והמדדים חזרו להיות רגילים.
בבית החולים שיבא תל השומר הבינו את החשיבות בתמיכה נפשית לאנשים שחוו אירוע לבבי. אבל בצפון הרחוק אין לנו את הפריבילגיה של אנשי המרכז ואנו צריכים למצוא דרכים אחרות לעזור לעצמנו.
מה עזר לי להקטין את רמת החרדה והדאגות? סדרת מפגשים עם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית בעזרתן בחנתי את עומק הזעזוע הנפשי שעברתי (אצלי זה היה הפחד לאבד שליטה וחוסר האונים שחוויתי באירוע) ומה ניתן לעשות על מנת להטיב את מצבי הנפשי.
